בעולם ה-IoT, ארכיטקטורת הרשת האופיינית היא כדלקמן. ראשית, התקן המסוף או החיישן אוספים אותות או מידע. עבור מכשירים שאינם יכולים לגשת לאינטרנט או לרשת האינטראנט, החיישן שולח תחילה את המידע שזוהה לשער ה-IoT, ולאחר מכן השער שולח את המידע לשרת; לחלק מהמכשירים יש פונקציות משלהם לגישה לרשת, כגון טלפונים ניידים, שניתן לחבר ישירות לשרת.
לפעמים, כדי לפרוק את השרת, אנחנו יכולים לבחור כמה פרוטוקולי תקשורת קלים, כמו MQTT במקום HTTP, אז למה לבחור ב-MQTT במקום HTTP? מכיוון שהכותרת של פרוטוקול ה-HTTP גדולה יחסית, ובכל פעם שנשלחים נתונים, נשלחת מנה לחיבור/ניתוק של TCP, כך שככל שנשלח יותר נתונים, כך גדלה תעבורת הנתונים הכוללת.
הכותרת של MQTT קטנה יחסית, והיא יכולה גם לשלוח ולקבל את הנתונים הבאים תוך שמירה על חיבור ה-TCP, כך שהוא יכול לדכא את תעבורת הנתונים הכוללת יותר מ-HTTP.
בנוסף, בעת שימוש ב-MQTT, יש לשים לב גם לכך, תוך שמירה על חיבור ה-TCP של MQTT, יש לשלוח ולקבל את הנתונים. מכיוון ש-MQTT מפחית את כמות התקשורת על ידי שמירה על חיבור TCP, אם תנתק את חיבור ה-TCP בכל פעם שמתבצעת תקשורת נתונים, MQTT תבצע את עיבוד החיבור והניתוק בכל פעם שנשלחים נתונים, בדיוק כמו HTTP, אבל התוצאה תגדיל את התקשורת כרך.
רוצה ללמוד עוד על איך עובד שער ה-IoT? אתם מוזמנים ליצור קשר עם Feasycom Ltd.
